זכויות עובדים יכול שייקבעו בחוזה העבודה האישי שבין העובד למעביד, בהסכמים קיבוציים, שהם הסכמים שנחתמים בין ארגון העובדים לבין המעביד ו/או ארגוני מעבידים אליו שייך המעביד ו/או בחקיקת העבודה אשר קובעת את הזכויות הבסיסיות המגיעות לעובד, זכויות שלא ניתנות לוויתור על ידו.
לעיתים קרובות, עובד זכאי לזכויות מכוח הסכמים קיבוציים גם אם מעבידו או ארגון המעבידים אליו שייך מעבידו אינו צד להם, זאת מכוח צווי הרחבה שמוציא שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
להלן רשימה של זכויות עובדים אשר נקבעו בחקיקת העבודה או בצווי הרחבה. רשימה זו היא חלקית ואינה ממצה. בכל מקרה של חשד על הפרת זכות מן הזכויות המנויות ברשימה, מומלץ לקבל ייעוץ פרטני.
זכות לקבל הודעה בדבר תנאי עבודה
כל מעביד חייב למסור לעובדו לא יאוחר מ- 30 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, הודעה בכתב המפרטת את תנאי העבודה ובכלל זה: פרטי העובד ופרטי המעביד, תאריך תחילת העבודה או תקופת העבודה (אם החוזה הוא לתקופת קצובה), העובדה כי החוזה אינו לתקופה קצובה, תיאור עיקרי של התפקיד, פרטי הממונה הראשי, התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועד התשלומים או דירוג העובד אם מועסק ע"פ הסכם קיבוצי, אורך יום העבודה או שבוע העבודה, יום המנוחה השבועית, תשלומים סוציאליים לקופות גמל או קרנות פנסיה שמות הגופים להם מועברים התשלומים, מעביד החתום על הסכם קיבוצים או מעביד שהוא חבר בארגון מעבידים שהוא צד להסכם קיבוצי ימסור את שם ארגון העובדים החתום על אותו הסכם.
הזכות לשכר מינימום
עובד שמלאו לו 18 שנים, המועסק במשרה מלאה כנהוג במקום עבודתו (אך לא יתר מ- 186 שעות) זכאי לקבל שכר שלא יפחת משכר המינימום הקבוע בחוק. גובה שכר המינימום לחודש הוא: 3,850.18 ש"ח; גובה שכר המינימום לשעה הוא : 20.70 ש"ח וגובה שכר המינימום היומי: (עובד המועסק במקום עבודה בו עובדים 5 ימי עבודה בשבוע)– 177.70 ש"ח אך לא פחות משכר המינימום המחושב לפי שעה כפול מספר שעות העבודה (עובד המועסק במקום עבודה בו עובדים 6 ימי עבודה בשבוע)– 154.00 ש"ח אך לא פחות משכר המינימום המחושב לפי שעה כפול מספר שעות העבודה.
המעביד חייב להציג במקום בולט לעין מודעה ובה גובה שכר המינימום המעודכן.
מועד לתשלום שכר עבודה
מעביד חייב לשלם שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש או המשתלם על בסיס אחר (יום, שעה, שבוע, תוצרת עבודה) כשהעובד הועבד במהלך כל החודש על הבסיס האמור, בתום החודש שבעדו השכר משתלם ולא יאוחר מהיום התשיעי שלאחר מועד זה.
במקרה והשכר משתלם על בסיס יומי, שעתי או על בסיס תוצרת עבודה והעובד לא הועבד במהלך כל החודש, ישולם בתום מחצית החודש ולא יאוחר מהיום התשיעי שלאתר מכן, אם לא נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או חוזה עבודה.
אם השכר משתלם על פי דיווח שהעובד מגיש למעבידו (דמי נסיעה, אש"ל וכיו"ב) והדיווח הוגש לא יאוחר מ- 5 ימים מתום חודש העבודה ישולם השכר בדרך כלל, לא יאוחר מהיום השישי מתום החודש האמור (או תשעה ימים לאחר מכן) ואם הדיווח הוגש לאחר חמישה ימים מתום חודש העבודה ישולם השכר בדרך כלל בתום החודש שלאחר החודש שבו הוגש הדיווח (או תשעה ימים לאחר מכן).
הוצאות נסיעות
כל עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו זכאי להשתתפות מעבידו בהוצאות הנסיעות גם אם הוא חייב לנסוע באוטובוס שתיים או שלוש תחנות לפחות, כדי להגיע למקום עבודתו. תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה היא 21.14 ש"ח.
הוצאות הנסיעה תקבענה לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מנוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה.
יצוין כי אם העובד מוסע למקום העבודה, לא יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעות. כמו כן, אם הוא מוסע לכיוון אחד בלבד, העובד יהיה זכאי עד למחצית הסכומים הנ"ל. עובד הנעדר מעבודתו לא יהיה זכאי להחזר נסיעות עבור אותו יום.
זמני עבודה
תחום יום העבודה
במקומות עבודה בהם מועסקים עובדים 6 ימים בשבוע, תחום יום עבודה לא יעלה על 8 שעות.
במקומות עבודה בהם מועסקים עובדים 5 ימים בשבוע, תחום יום עבודה לא יעלה על 9 שעות.
בעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בין 22.00 ל- 6.00 (עבודת לילה) תחום יום העבודה לא יעלה על 7 שעות.
שבוע עבודה לא יעלה על 43 שעות שבועיות.
הפסקות
ביום עבודה של לפחות שש שעות, תופסק העבודה למנוחה וארוחה ל3/4 שעה לפחות (בערב חג ל- חצי שעה לפחות) במהלך הפסקה זו מותר לעובד לצאת ממקום העבודה אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרחית והמעביד דרש ממנו להישאר. זמן הפסקה זו הוא לא חלק משעות עבודה אלא אם המעביד דרש מהעובד להישאר בעבודה כאמור.
הפסקות קצרות להחלפת כוח ואוויר, מוסכמות על ידי המעביד- הן חלק משעות העבודה, והמעביד חייב לשלם עבורן שכר.
מותר לעובד להפסיק עבודתו כדי להתפלל בהתאם לדרישת דתו.
המנוחה השבועית
בדרך כלל, המנוחה השבועית של עובד הוא לפחות 36 שעות רצופות. אם העובד הוא יהודי, המנוחה השבועית תכלול את יום השבת ואם העובד אינו יהודי, את יום המקובל על העובד כיום המנוחה השבועית (יום שישי- שבת או ראשון).
חשוב להדגיש כי לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, המנוחה השבועית של עובדים בתחבורה ציבורית היא לפחות 25 שעות, כך גם לגבי עובדים בבתי קולנוע, בבתי דואר ראשיים בירושלים, תל אביב וחיפה ובמפעלים בהם נעשית עבודה בין שתי משמרות לשלוש משמרות.
גמול שעות נוספות ועבודה במנוחה השבועית
אסור למעביד להעביד עובדים בשעות נוספות או במנוחה השבועית אלא אם ניתן היתר לעשות כן על ידי שר התמ"ת.
אם עובד מועבד ביום עבודה רגיל שעות נוספות, המעביד חייב לשלם לו לפחות 125% משכר העבודה הרגיל עבור השעתיים הראשונות ו-150% לפחות בעד כל שעה נוספת שלאחריהן.
אם שכרו של העובד משתלם על בסיס חודשי, זכאי המעביד לתת לעובדו, במקום תשלום הגמול עבור שעות נוספות, מנוחה של שעה ורבע לפחות תמורת כל שעה מהשעתיים הנוספות הראשונות שבאותו יום ומנוחה של שעה וחצי לפחות תמורה כל שעה נוספת.
אם עובד מועסק במנוחה השבועית, חייב המעביד לשלם לו בעד שעות העבודה, לפחות 150% משכר הרגיל של העובד. אם שכרו של העובד משתלם על בסיס חודשי זכאי המעביד לתת לעובדו, במקום הגמול האמור, מנוחה של לפחות שעה וחצי עבור כל שעה משעות המנוחה השבועית שבהן הוא עבד.
אם עובד מועסק בשעות נוספות במנוחה השבועית, הוא יהיה זכאי לגמול עבור העבודה במנוחה השבועית בצירוף הגמול עבור השעות הנוספות (זאת אומרת : 150% עבור המנוחה השבועית + 25% עבור השעה הנוספת).
הערה: המעביד אינו רשאי לקבוע שכר רגיל הכולל בתוכו את תשלום השעות הנוספות אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר בידי שר הממ"ת.
חופשה שנתית
כל עובד זכאי לחופשה שנתית. אורך החופשה נקבע בהתאם לוותק של העובד במקום עבודתו.
בעד כל אחת מ – 4 שנים הראשונות לעבודתו זכאי העובד לחופשה בת 14 ימים קלנדריים (שבועיים) שהם 12 ימי עבודה אם המדובר בשבוע עבודה בן 6 ימים, או 10 ימי עבודה אם עובדים 5 ימים בשבוע.
בעד השנה החמישית העובד זכאי ל- 16 ימי חופשה קלנדריים ; 18 בעד השנה השישית, 21 יום בעד השנה השביעית, ויום נוסף בעד כל שנה עד למקסימום של 28 ימים קלנדריים (ארבעה שבועות).
להלן פירוט של מספר הימים להם זכאי עובד עפ"י ותק במקום עבודה:
|
שנות וותק |
זכאות |
משמעות הזכאות מבחינת ימי עבודה בפועל |
|
|
|
|
בשבוע עבודה של 6 ימים |
בשבוע עבודה 5 ימים |
|
משנה עד 4 שנים |
14 |
12 |
10 |
|
חמש שנים |
16 |
14 |
12 |
|
שש שנים |
18 |
16 |
14 |
|
שבע שנים |
21 |
18 |
15 |
|
שמונה שנים |
22 |
19 |
16 |
|
תשע שנים |
23 |
20 |
17 |
|
עשר שנים |
24 |
21 |
18 |
עובד יהיה זכאי לחופשה שנתית לפי הטבלה אם היה עובד של אותו מעביד במהלך כל השנה ועבד לפחות 200 ימים. אם עבד פחות מ- 200 ימים יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים של הטבלה כיחס מספר ימי עבודה בפועל אל מספר 200.
(לדוגמא אם העובד עבד בפועל 150 ימים בשנה השניה לעבודה יהיה זכאי ל- 14*150 /200= עשרה ימים (חלק של יום לא בא במנין): 8 ימי עבודה או 6 לפי אורכו של שבוע עבודה).
אם העובד היה עובדו של אותו מעביד בחלק משנת העבודה, יהיה זכאי לימי חופשה כמפורט בטבלה אם עבד באותו חלק של השנה לפחות 240 ימים . אם עבד פחות מ- 240 ימים אזי יהיה זכאי לחלק היחסי ממספר הימים המופיע בטבלה, כיחס ממספר ימי עבודה בפועל ל 240 (בהתאם לחישוב הנ"ל : 150*14 /240= שמונה ימים).
יש לציין שעובד שעבד עד 75 ימים זכאי ל"תמורת חופשה" : 4% מכלל הסכומים שהשתכר.
ימי אבל
עובד שעבד לפחות שלושה חודשים במקום עבודתו ומקיים חובת אבלות על פי דת או נוהג, ואינו עובד באותם הימים, זכאי לתשלום שכרו עבור הימים שהוא נעדר ולא יותר משבעה ימים.
דמי חגים
עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה בסמוך ליום החג (יום אחד לפני ויום אחד אחרי) אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא עבור תשעה ימי חג. עובד המשתכר על בסיס חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור היעדרות בימי חג.
דמי הבראה
עובד זכאי לדמי הבראה אם עבד באותו מקום עבודה שנה אחת לפחות.
גובה דמי הבראה ליום הוא 331 ש"ח (החל מ 01/07/08) (לצו ההרחבה)
מספר ימי ההבראה המגיעים לעובד בהתאם לוותקו בעבודה הם 5 ימים בעד השנה הראשונה ; 6 ימים בעד השנה השנייה והשנה השלישית (בעד כל אחת מהן) ; 7 ימים בעד השנה הרביעית עד העשירית. (הרשימה נמשכת).
דמי מחלה
עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו עבור היום השני והשלישי של ההיעדרות כאמור 37.5% (50% מדמי המחלה שעומדים על 75% מהשכר הרגיל) משכר העבודה שהיה זכאי לו אילו המשיך לעבוד. בעבור היום הרביעי ואילך העובד יהיה זכאי ל 75% משכר העבודה לו היה זכאי אילו עבד.
תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה שבו עבד העובד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ולא יותר מ- 90 ימים בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה.
