דיני ההוצאה לפועל מוגדרים, בעיקרם, בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז 1967. מלבד החוק, ישנן גם תקנות בענייני הוצאה לפועל, אשר גובשו בשנת 1979 (תש"ם) ומאז מתעדכנות אחת לכמה זמן, בהתאם לצורך.
אם נבחן את פרטי החוק ואת התקנות לעומק, נראה כי יש בהם שתי מטרות עיקריות:
- החזרת חובות ומימוש פסקי דין בנושא בהקדם האפשרי וביעילות מירבית
- הגנה על חייבים, כדי שאלו לא יתמוטטו כלכלית.
לכאורה, יש בין שתי התכליות הללו סתירה של ממש ואכן זו מתגלה לא אחת בהליכי הוצאה לפועל. כאן, תפקידה של הערכאה המשפטית – יהא זה ראש ההוצאה לפועל או בית המשפט – חשוב ביותר. על אנשיה למצוא את האיזון המתאים כדי לפגוע כמה שפחות בחייב ובנושים גם יחד.
בנוגע לתכלית הראשונה, קבע נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק כי ביצוע מהיר ותכליתי של פסקי דין בענייני הוצאה לפועל הוא אינטרס ציבורי של ממש. לדבריו, ביצוע מהיר ויעיל לא עובד רק לטובת הנושים, אלא גם מגבירה את האמון בשלטון החוק. מנגד, ביצוע כושל ומסורבל של פסקי דין כאלו מביא לזלזול בחוק ואף ליצירת אפיקים 'פרטיים' של מנגנוני הוצאה לפועל, שיש בהם כדי לפגוע קשות בשלטון החוק.
לגבי התכלית השנייה, הרי שמטרתה ברורה: הרעיון של גביית החוב בכל מחיר עלול להביא למצב בו החייב נותר חסר כל, ממוטט כלכלית. במקרה כזה, לא רק שהוא ייפ?ג?ע בצורה שתקשה עליו להשתקם, אלא שהוא יהפוך לנטל על החברה, וזהו מצב אותו החוק מנסה למנוע בכל דרך אפשרית.
ישנן שתי תכליות כלליות נוספות, אשר גם הן נכללות בחוק ההוצאה לפועל: האחת מתייחסת לנושים עצמם ולהגנה על קניינו של אדם. הרי בפועל, חוב לאדם מסוים שייך לו ולכן הליך ההוצאה לפועל נועד להגן על קניינו. מצד שני, בהצבת הגנה על החייב החוק מקיים את תכלית ההגנה על כבוד האדם וחירותו – ערך חשוב בכל מדינה דמוקרטית.
על כן, התפקיד החשוב ביותר של מערכת המשפט הוא במציאת האיזון הטוב ביותר בין שני הכוחות החזקים הללו ובהגעה לעמק השווה – נקודת אמצע דמיונית בה ייפגשו החייב ונושיו ואשר תאפשר לשניהם להיות שבעי רצון ככל האפשר מהתוצאה הסופית.
לפניה אל עורכי דין בנושאי ההוצאה לפועל ללא התחייבות לחץ/י כאן
