ערעור על פסק דין, בו בוטל עיקול הזמני, על כספי המשיבה וכלי רכבה עד לסך של 180,000 ¤.
דיני עבודה – הטלת עיקולים בגין תביעת המעביד
המערער הגיש תביעה לתשלום תמלוגים, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה וסכום שנוכה משכרו שלא כדין, לטענתו. עם הגשת התביעה הגיש המערער בקשה לעיקול זמני על נכסי וכספי המשיבה על מלוא סכום התביעה.
כב' הרשמת קבעה, כי יוטל עיקול זמני על כספי המשיבה וכלי רכבה עד לסך של 180,000 ¤ בלבד. המשיבה הגישה בקשה לביטול צו העיקול וטענה כי:
א.יש לדחות את תביעת התובע על הסף, מאחר ולבית הדין אין את הסמכות לדון בתביעה, שכן לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד.
ב.התובע לא הניח תשתית ראייתית כלשהי לתמיכה בבקשתו, לא לעניין מצבה הכספי הקשה של הנתבעת, ולא לעניין זכאותו לתמלוגים, פיצויי פיטורין, פדיון חופשה וכו'.
ג. לא הוכח קיומו של חשש אמיתי להכשלת פסק הדין על דרך של הברחת נכסים. הנתבעת איתנה מבחינה כלכלית ואין כל חשש שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
ד. קיים ספק ניכר בצדקת התביעה – מעולם לא הובטחו לתובע תמלוגים בשיעור כלשהו, הקיצוץ בסמכויותיו של התובע נעשה כדין לאחר שהנתבעת גילתה כי התובע פעל כלפיה במרמה, ועל כן התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. התובע קיבל את כל ימי החופשה המגיעים לו. הניכוי משכרו של התובע בסך של 420 ¤ – בוצע כדין.
כב' הרשמת בהחלטתה, כאמור, קבעה כדלקמן:
ככלל עפ"י ההלכה הפסוקה, ספק העולה לגבי הסמכות – אינו שולל מבית המשפט את הכוח למתן סעד ארעי… קל וחומר כך, כאשר עומדת להכרעה שאלת קיום או העדר יחסי עובד-מעביד…
הטענה בדבר העדר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים והעדר סמכות לבית הדין לדון בהליך זה – אינה רלבנטית, אפוא, בשלב זה. על התובע מוטל, אפוא מלוא הנטל להוכיח קיומם של תנאי תקנה 360(א) לתקנות סד"א, לרבות התנאי כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.
הנטל אינו עובר למבקשת הביטול (הנתבעת) ואין היא חייבת להוכיח כי עסקה רווחי ולהביא נתונים לכך. די כי הנתבעת תטע ספק בטענת התובע, כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין וזאת ניתן לעשות על דרך חקירתו של מבקש העיקול (התובע) בלבד בלא צורך בהבאת ראיות מטעם הנתבעת בדבר רווחיותה וחוסנה הכלכלי".
כב' הרשמת קבעה, כי התובע לא הוכיח כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, והנתבעת הצליחה לטעת ספק של ממש בטענתו של התובע לעניין זה – התובע לא צירף ראיות כלשהם פרט לשמועות על פיהן מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת.
השעבודים אינם מעידים על מצבה הקשה של הנתבעת, אלא, מדובר בשעבודים שהוטלו להבטחת הלוואות אותן נטלה הנתבעת, כחלק מניהול מסחרי שגרתי, אשר אין בו כדי להצביע על מצב כלכלי "הולך ורע". התובע לא המציא תצהיר מאנשי מכירות בתמיכה לטענה בדבר סגירת מגרשי הנתבעת, ואף זו נותרה בגדר טענה סתמית הנשענת על עדות שמיעה.
על כן, קבעה כב' הרשמת, כי בנסיבות דנן אין כדי ללמד על חשש כלשהו, כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו לעניין קיומו של התנאי הקבוע בתקנה 360(א) לתקנות סד"א, ולפיכך בוטל העיקול הזמני על כספי הנתבעת וכלי רכבה, כאמור בצו מיום 20/9/00.
לטענת המערער טעתה כב' הרשמת כאשר לא הבהירה בהחלטתה כיצד עמד המערער בנטל הנדרש בשלב הטלת העיקול במעמד צד אחד, ולא עמד בו בשלב הדיון על אף שהביא ראיות נוספות להצדקת העיקול.
כב' השופט בערעור החליט כדלקמן:
סמכותו של רשם להורות על הטלת עיקול זמני היא מכוח האמור בסעיף 89 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד 1984 וסעיף 27(א) לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.
ביישום סמכותו עפ"י חוק בתי המשפט, כפוף הרשם לכללים אשר נקבעו בתקנות 360 עד 375 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינן עיקול זמני ואשר חלות בבתי הדין לעבודה עפ"י תקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.
התקנה העיקרית הדנה בעניין הטלת עיקול זמני, היא תקנה 360 לתקנות סד"א, וזה נוסח התקנה –
360. (א) בתביעה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות אחרות להנחת דעתו של בית המשפט או הרשם, רשאי הוא לתת צו עיקול זמני על נכסים שבידי הנתבע וכן על נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר (להלן – המחזיק), לרבות כל חוב וזכות, בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו, עד שיקויים פסק הדין; כיוצא בזה, בתביעת דבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע.
(ב) אין לעקל נכס הפטור מעיקול אותה שעה…
בהתאם לתקנה, צו עיקול זמני אינו ניתן בכל התביעות, אלא בתביעות כספיות בלבד, או בתביעות של דבר שבעין.
מלבד היסודות של קיום "תביעה כספית" או "תביעת דבר שבעין", דורשת תקנה 360 יסוד נוסף מצטבר, והוא, כי התביעה נתמכת במסמך או בראיות מהימנות אחרות. הכלל הוא כי גם אם נתמלאו התנאים הנקובים בתקנות עדיין מסור לבית המשפט שיקול הדעת אם להעתר לבקשה למתן צו העיקול אם לאו.
מטרתו של עיקול זמני היא לייחד נכסים שמהם יוכל המבקש להיפרע, אם וכאשר ינתן לו פסק דין. בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זו נובעת משתיים:
(1) התובע נושא בנטל ההוכחה.
(2) זכות הקניין היא זכות חוקתית.
הלכה פסוקה היא, כי בערעור על החלטה בדבר מתן או אי מתן סעד זמני, בעניינים כגון דא, "הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת, בדרך כלל, בשיקול דעתו של בית הדין קמא אלא אם כן שקול הדעת הופעל שלא כהלכה או ששקול הדעת היה מופרך במידה כזו המצדיקה התערבות".
בנסיבותיו של המקרה הנוכחי אין הצדקה משפטית להתערבות בהחלטת כב' הרשמת קוטן. לצורך הטלת עיקול זמני על נכסי המשיבה, נדרשת ולו ראיה מהימנה לכאורה בתמיכה לבקשה. צודק ב"כ המשיבה בטענתו, כי תצהירו של המערער מבוסס ברובו על עדויות שמיעה. המערער העיד, כי אינו יודע מהו תחום עיסוקה של החברה כיום, ולא הציג בפני בית הדין ראיות המוכיחות את מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, כטענתו.
לא ניתן לראות בקטעי העיתונות כפי שצורפו לבקשה משום ראיות מהימנות, לכאורה, המוכיחות את טענת המערער באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, והמלמדות על חשש כלשהו, כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. צדקה כב' הרשמת משקבעה, כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, בהתאם לתנאים הקבועים בתקנה 360(א).
כב' הרשמת נימקה החלטתה לגבי ביטול העיקול הזמני שהוטל על נכסי המשיבה, הן באשר לאי המצאת "ראיות מהימנות" לכאורה כנדרש בתקנה 360(א) לתקנות סד"א, והן באשר להיבט המשפטי הכללי באשר לאינטרסים הנלקחים בחשבון בבקשה למתן צו עיקול זמני.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להענות לבקשתו של המערער. החלטתה של כב' הרשמת קוטן, לפיה בוטל צו העיקול הזמני, שהוטל על נכסי המשיבה מיום 20/9/00, נשארת בעינה היות ולא מצאתי סיבה משפטית להתערב ולשנות את החלטתה, כפי שביקש המערער.
על כן, דין הערעור – להידחות בזאת.
לפניה אל עורכי דין בנושאי ההוצאה לפועל ללא התחייבות לחץ/י כאן
